כולנו יהודים, אבל במהלך השנים הרבות בגולה השתנו המנהגים בין עדה לעדה. השינויים נבעו בעיקר מהמוזיקה שהייתה באזור בו חיו היהודים, אופי התלבושות ועוד. גם בהלכות בר מצווה יש הבדלים בין האשכנזים לספרדים ובכתבה הקרובה נעסוק בהבדלים בין המנהגים בכמה וכמה תחומים.
תפילין וטלית
האשכנזים נוהגים להניח תפילין, שאותם כתב סופר סתם אשכנזי. הפרשיות בתפילין זהות לחלוטין לפרשיות שכתב סופר הסתם הספרדי, אבל הקשירה על התפילין היא אחרת בין שני סוגי התפילין. ביום ההנחה חתן בר המצווה הספרדי מניח תפילין וטלית. החתן האשכנזי חייב רק תפילין. גם הקשירה על היד שונה בין האשכנזים לספרדים. ההסכמה היחידה היא כותל , כולם יסכימו על כותל כאתר לערוך בו את הנחת התפילין הראשונה.
קריאה בתורה
ראשית ספר התורה האשכנזי וספר התורה הספרדי שונים. לאחר מכן טעמי המקרא שונים לגמרי בין הספרדים לאשכנזים, הלחן הספרדי נשען על סולמות וצלילים אותם לקחו מהמוזיקה הערבית או הספרדית. האשכנזים קיבלו את השראתם ממקהלות אירופה ולכן טעמי המקרא שלהם נשמעים דומים. על חתן הבר מצווה ללמוד את הטעמים לפי החלטת אביו. הברכות אותן אומרים לפני ולאחר קריאת התורה שונות בנוסח הספרדי והאשכנזי.
מנהגי בית הכנסת
רבים מבין האשכנזים קוראים את חלק ההפטרה. זהו קטע לא פחות קל וגם אליו יש להתכונן מראש. מנהג הסוכריות נהוג יותר בבתי כנסת מעדות ספרד. לעומת זאת, לאשכנזים יש ארוחה קבועה לאחר תפילת השבת הכוללת את הקוגל הטעים ומלפפונים חמוצים. בשתי העדות נותנים לחתן הבר מצווה לקחת חלק בפתיחת ההיכל או בנשיאת ספרי התורה אל הבימה המרכזית. מומלץ להתאמן, ספרי התורה כבדים. חלק מהמשפחות הספרדיות מזמינות קהל רב הכולל משפחה וחברים, לחמין מסורתי. במהלך הארוחה האורחים מברכים את החתן ולבסוף החתן נושא דרשה קצרה ומודה לכולם.
למעשה חתני בר המצווה הספרדי והאשכנזי יחוו את אותן חוויות ויקראו את אותה פרשה, אך בסגנון שונה. לשני חתי בר המצווה יערכו ארוחת שבת חגיגית, רק שאחד יאכל חמין והאחר קוגל.
